החלטה בתיק ב"ש 1587/06

1.       בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין, שניתן בבית משפט השלום בחיפה ( כב' סגנית הנשיא, השופטת נ' שרון) בתאריך 26.1.06 בתיק פ' 2625/04.

2.       בבית המשפט קמא הורשע המבקש על פי הודייתו בשלוש עבירות של בעילה אסורה בהסכמה, לפי סעיף 346(א) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977. בכתב האישום, בו כאמור הודה המבקש, אף נטען, שכתוצאה מאחת הבעילות הרתה הקטינה למבקש, והריונה הופסק בשבוע ה- 17.

          בגזר דין מפורט ומנומק התייחס בית המשפט קמא לנסיבותיו האישיות של המבקש, ובסופו של דבר דן את המבקש לעשרים חודשי מאסר, מתוכם שבעה חודשים לריצוי בפועל, והיתר, שלושה עשר חודשים, לריצוי על תנאי, והתנאי הוא, שבמשך שלוש שנים לא יעבור המבקש העבירה בה הורשע.

          לבקשת המבקש עיכב בית המשפט קמא את ביצוע פסק הדין עד לתאריך 15.2.06 והתנה את עיכוב הביצוע בחתימת המבקש על התחייבות כספית בסך 25,000 ש"ח.

3.       מכיון שביצוע גזר הדין עוכב עד לתאריך 15.2.06, היה על המבקש להתייצב לריצוי עונשו בתאריך 15.2.06 בתחנת המשטרה בזכרון יעקב. ואולם, המבקש לא התייצב לריצוי העונש, וממזכר שערך שוטר סיור ממשטרת זכרון יעקב, שנשלח לעצור את המבקש עולה, כי "הנאשם ברח מהכפר". רק בתאריך 1.3.06 נעצר המבקש, ובאותו יום עצמו הוגש ערעור על חומרת העונש שבית המשפט קמא השית על המבקש, ולצד הודעת הערעור הוגשה הבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין עד לשמיעת הערעור, היא הבקשה המונחת עתה לפני.

4.       בבקשתו לעיכוב ביצוע גזר הדין טוען המבקש, כי  בית המשפט קמא החמיר עמו יתר על המידה, וכי היה מקום להסתפק בעניינו בעונש מאסר שניתן לרצותו בעבודות שירות. המבקש מוסיף וטוען, כי בית המשפט קמא דחה בלא התייחסות את בקשת ב"כ ליתן  "הזדמנות מספיקה" לערוך תסקיר מבחן בעניינו של המבקש, וכן לא הביא בחשבון את העובדה כי המבקש נטל אחריות על מעשיו והוא עושה מאמץ לשקם את חייו. לדעת ב"כ המבקש, סיכויי הערעור טובים, ועל כן יש מקום לעכב את ביצוע גזר הדין, שכן אם לא יעוכב ביצוע גזר הדין, עלול הדבר לסכל את הערעור שהוגש.

          על עניין "ההזדמנות המספיקה" לעריכת תסקיר מבחן אעמוד להלן, שכן לדעתי, טענת המבקש בעניין זה, הן בהודעת הערעור והן בבקשתו שלפני, היא טענה מקוממת, ובלשון עדינה אומר, כי היא רחוקה מרחק רב מהמציאות העגומה שהמבקש יצר במהלך המשפט.

5.       לעומת טענות ב"כ המבקש, גורסת ב"כ המשיבה כי אין להיעתר לבקשת המבקש, וזאת לאור דפוס ההתנהגות שהמבקש אימץ לעצמו במהלך המשפט ולאחריו. ב"כ המשיבה מוסיפה, כי לדעתה, סיכויי הערעור קלושים, ועל כן אין להיעתר לבקשה, ויש להורות כי המבקש ירצה עונשו כפי שנקבע בגזר הדין ללא כל עיכוב נוסף.

6.       לאחר ששקלתי טענות ב"כ הצדדים, הנני סבור שסיכויי הערעור קלושים. להשקפתי, אין לומר שעונשו של המבקש חמור, ובוודאי שאינו חמור במידה המצדיקה התערבות ערכאת הערעור. עם זאת, כיוון שעונש המאסר שהושת על המבקש הוא בן שבעה חודשים, קיים חשש שעד שהערעור יישמע, יהיה עליו לרצות חלק ניכר מהתקופה. לפיכך, במקרים כמו המקרה שלפני, מקובל לעכב את ביצוע עונש המאסר, גם אם סיכויי הערעור אינם טובים.

          ואולם, כפי שיובהר להלן, המבקש, במו ידיו, קיפד את הנטיה לעכב את ביצוע עונש המאסר, ועל כך בא אני לעמוד להלן.

7.       למרות שבית המשפט קמא לא נזקק לשמוע עדים, שהרי המבקש הודה בעובדות כתב האישום, נמשך משפטו לאורך זמן רב. הדבר נבע מכך, שהמבקש לא התייצב לדיונים, ומקובלת עלי עמדת ב"כ המשיבה, כי המבקש אימץ לעצמו דפוס התנהגות ממנו מתבקשת המסקנה שאין להיעתר לבקשתו לעיכוב בביצוע עונש המאסר, ולהלן אסקור את הדברים:

(א)     לעניין התייצבות המבקש לדיונים בבית המשפט קמא:

          במהלך המשפט נזקק בית המשפט קמא להוציא ארבעה (!) צווי הבאה נגד המבקש, על מנת להבטיח את התייצבותו לדיונים במשפטו, ולהלן פירוט הדברים:

(1)      המבקש לא התייצב לישיבת הקראה שנקבעה לתאריך 4.7.04, ועל כן הוציא בית המשפט צו הבאה. צו ההבאה בוטל לאחר שהמבקש התחייב להתייצב לישיבת ההקראה שנקבעה לתאריך 18.10.04, אך גם לישיבה שנקבעה ליום 18.10.04, ולמרות התחייבותו, המבקש לא התייצב.

(2)      המבקש ובא כוחו לא התייצבו לישיבה שנקבעה לתאריך 5.12.04, ועל כן ניתן צו הבאה נגד המבקש, להבטחת התייצבותו לישיבה שנקבעה לתאריך 30.12.04. לישיבה בתאריך 30.12.04 המבקש הובא על ידי המשטרה ובמהלך הדיון התחייב להתייצב לכל הישיבות הבאות, והדיון נדחה להקראה לתאריך 23.1.05.

(3)      גם לישיבה אחרת, שנקבעה לתאריך 4.9.05 המבקש לא התייצב, ואפשר כי שכח את התחייבותו מתאריך 30.12.04. על כן שוב היה על בית המשפט קמא להוציא צו הבאה נגדו.

(4)      אף לישיבה נוספת, שנקבעה לתאריך 19.1.06, שנקבעה למתן גזר הדין, המבקש לא התייצב, ועל כן דחה בית המשפט קמא מתן גזר הדין לתאריך 26.1.06, ונתן צו הבאה נגד המבקש והורה שלא לשחרורו.

(ב)     לעניין התייצבות המבקש לראיון בפני קצין המבחן:

          בישיבת ההקראה שהתקיימה בתאריך 23.1.05 המבקש הודה בעובדות כתב האישום, ובית המשפט קמא נעתר לבקשת ב"כ המבקש והורה לערוך תסקיר מבחן בעניינו. אציין, כי בעת ביצוע העבירות המבקש היה כבן 23 שנים וחצי, ועל כן לא הייתה חובה להורות על עריכת תסקיר מבחן.